כשהכסף פוגש את הפוליטיקה
על מכסים, מאזן סחר והמלחמה הכלכלית בין ארה"ב לסין
אז מה זה בעצם מכס, ולמה צריך אותו?
בואו ננסה להבין את מהלך מלחמת הסחר בין ארה”ב לסין, נסו לדמיין שאתם קונים חולצה מחנות בסין. אתם משלמים עליה באתר, היא נשלחת לארץ, ואז – רגע לפני שהיא מגיעה לדלת שלכם – המדינה גובה עליה מס. זה המכס.
המכס הוא סוג של מס שמדינה מטילה על סחורות שמגיעות מחו”ל, כדי לשמור על האינטרסים שלה. זה אולי נשמע טכני, אבל בפועל – מדובר בכלי חזק מאוד שמדינות משתמשות בו גם כדי להגן על תעשיות מקומיות, גם כדי לנהל מדיניות כלכלית, וגם – לא פעם – כדי להעביר מסר.
ניקח לדוגמה את תעשיית הרכב: אם מדינה מרגישה שהייבוא מאיים על יצרני הרכב המקומיים שלה, היא יכולה פשוט להטיל מכס גבוה על רכבים מיובאים. פתאום, הרכב היפני שנראה כל כך משתלם – נהיה יקר, והרכב המקומי הופך לאופציה משתלמת יותר. המכס הופך לכלי מגן.
אבל זה לא הכל. מכסים גם ממלאים את קופת המדינה. כשמדינה מטילה מכס על סחורות מיובאות, היא גובה כסף על כל משלוח שנכנס – וזה יכול להצטבר לסכומים אדירים.
ויש גם צד פוליטי: כשמדינה רוצה ללחוץ על מדינה אחרת, היא יכולה פשוט להטיל מכסים. זה אולי נשמע כמו כלכלה – אבל זה בעצם כוח.
מאזן סחר – או איך לדעת אם אנחנו מייבאים יותר מדי
מאזן סחר הוא כמו דוח הכנסות והוצאות של מדינה. הוא בודק כמה המדינה מייצאת לעומת כמה היא מייבאת. אם מדינה מייצאת יותר ממה שהיא מייבאת – היא במצב של עודף. אם היא מייבאת יותר – יש לה גירעון.
למה זה חשוב? כי עודף במאזן הסחר מצביע על כך שהמדינה מוכרת הרבה לעולם – תעשייה חזקה, ביקוש גבוה למוצרים שלה, ומטבע שיכול להתחזק. לעומת זאת, גירעון מעיד על תלות בייבוא ועל תעשייה מקומית פחות תחרותית.
נניח שישראל מייצאת חלב, יין והייטק ב-100 מיליארד שקל, אבל מייבאת נפט, מכוניות וצעצועים ב-150 מיליארד – נוצר גירעון. מצד אחד, זה אומר שאנחנו נהנים ממוצרים זרים, מצד שני – אנחנו פחות מרוויחים מחו”ל.
איך מאזן הסחר משפיע עלינו בפועל?
אז נכון, מאזן סחר נשמע כמו משהו שמתאים לסטטיסטיקאים במשרד האוצר, אבל בפועל – הוא משפיע עלינו בכל קנייה בסופר ובכל נסיעה לחו”ל.
כשיש למדינה עודף סחר, יש ביקוש למטבע שלה – כי העולם צריך אותו כדי לקנות ממנה סחורות. זה מחזק את המטבע המקומי ומוזיל עבורנו את הטיסות לחו”ל, את הרכישות באינטרנט, ואת הדלק בתחנה.
לעומת זאת, גירעון בסחר מחליש את המטבע. הדולר עולה, המחירים קופצים, ויש פחות ביטחון בשוק. בנוסף, מדינה עם גירעון גדול עשויה להתקשות לממן את ההוצאות שלה – וזה משפיע גם על תקציבי רווחה, חינוך ובריאות.
ואז הגיע טראמפ – והכריז מלחמה
הנשיא טראמפ, כמו טראמפ, לא אוהב להיות נחמד. וכשהוא הרגיש שסין מנצלת את ארה”ב – הוא פשוט החליט להפעיל את הנשק הכי ישיר שיש לו: מכסים.
הוא האשים את סין בהצפת השוק האמריקאי במוצרים זולים, בגניבת טכנולוגיות, ובהפלת היצרנים המקומיים. התוצאה? מכסים של עשרות אחוזים על סחורות סיניות. ההיגיון שלו פשוט: אם הסינים רוצים למכור לנו בזול – שיידעו שזה יעלה להם ביוקר.
מהצד השני, סין לא נשארה חייבת. היא הטילה מכסים על סחורות חקלאיות מארה”ב, הגבילה את ייצוא המתכות הנדירות, והודיעה שהיא תעשה כל שביכולתה להפוך את עצמה לפחות תלויה במערב.
מה טראמפ באמת רוצה להשיג?
המטרה של טראמפ היא לא רק כלכלית – היא גם אסטרטגית. הוא רוצה להפוך את ארה”ב לעצמאית יותר, ליצור מקומות עבודה אמריקאיים, ולצמצם את הגירעון האדיר בסחר מול סין – שעמד על מאות מיליארדי דולרים.
בנוסף, הוא רוצה להוכיח לעולם שארה”ב לא תאפשר עוד מדינות לנצל את השוק שלה בלי לשלם מחיר. המכסים הם עבורו לא רק מיסים – הם סמל.
ומה יקרה אם המהלך הזה לא יעבוד?
כאן מתחיל החשש. אם סין לא תתקפל, ואם הכלכלה האמריקאית תיפגע מהמכסים – טראמפ עלול לגלות שהמהלך הכלכלי הפך לבומרנג.
עסקים קטנים יקרסו, מחירים יעלו, והתעשייה עצמה לא בהכרח תתאושש. במקביל, סין עשויה למצוא שווקים חדשים, להאיץ את הפיתוח הטכנולוגי המקומי שלה – ולצאת חזקה יותר מהעימות.
מלחמה שמכה בדוחות הרווח – ואחר כך גם בבורסה
העימות בין טראמפ לסין אולי מתחיל בעולם המדיניות, אבל מהר מאוד הוא זולג אל שורת הרווח של החברות הגדולות – ומשם אל תיקי ההשקעות של כולנו.
חברות אמריקאיות רבות תלויות בייבוא חומרי גלם ומוצרים מסין, או לחלופין מוכרות ישירות לשוק הסיני – שהוא אחד מהשווקים הצומחים ביותר בעולם. ברגע שמכסים נכנסים לתוקף, עלויות הייצור שלהן מזנקות, והרווחיות נפגעת.
קחו לדוגמה את יצרניות השבבים – חברות כמו NVIDIA ו-Intel שמייצאות טכנולוגיה מתקדמת, אך כעת מוגבלות לפי מגבלות ייצוא ביטחוניות חדשות שארה”ב קבעה מול סין. גם יצרניות רכב, חברות אופנה, ותאגידי מזון אמריקאיים מדווחות על פגיעה בשולי הרווח – ובחלק מהמקרים על ירידה חדה בהכנסות מהשוק הסיני.
והבורסה? מגיבה בהתאם. ככל שיותר חברות מזהירות על פגיעה ברווחיות – כך האמון של המשקיעים נפגע. מדדי המניות המרכזיים, ובראשם S&P 500 ונאסד”ק, מגיבים בתנודתיות חריפה. אנליסטים מדברים כבר היום על ירידה בציפיות לרווחים לרבעון השני והשלישי של השנה, ויש מי שחושש מגל תיקונים נוסף.
גם המשקיעים המוסדיים – קרנות הפנסיה, קופות הגמל וקרנות ההשתלמות – בוחנים מחדש את החשיפה שלהם לשווקים מוטי יצוא או לייצור בסין. כל זה תורם לתחושת אי-ודאות בשוק, שלא בדיוק מסייעת ליציבות.
העולם כולו בצומת דרכים
מלחמת הסחר בין ארה”ב לסין היא לא עוד ריב על מחירים – אלא מאבק על שליטה כלכלית עולמית. היא מערערת את הסדר הגלובלי, מערבבת את הקלפים, וגורמת למדינות רבות לבחור צד.
האם ארה”ב תצליח להשיב לעצמה את הבכורה? האם סין תראה לעולם שהיא לא נבהלת ממכסים? והאם אנחנו, הצרכנים הפשוטים, נשלם את המחיר?
הזמן יגיד. ובינתיים – שווה לשים לב לא רק למחיר הסל בסופר, אלא גם למילים כמו “מכס” ו”מאזן סחר” – כי שם מתחיל המשחק האמיתי.
