סקירה כלכלית שבועית – 18 במאי 2025
ארצות הברית שבוע המסחר האחרון בארה”ב התאפיין באווירה חיובית במיוחד, הודות להתפתחות דרמטית בזירת הסחר. הודעת ארה”ב וסין על הפסקת אש במלחמת הסחר – הפחתה משמעותית של המכסים ההדדיים למשך 90 יום – הציתה ראלי ………
ארצות הברית
שבוע המסחר האחרון בארה”ב התאפיין באווירה חיובית במיוחד, הודות להתפתחות דרמטית בזירת הסחר. הודעת ארה”ב וסין על הפסקת אש במלחמת הסחר – הפחתה משמעותית של המכסים ההדדיים למשך 90 יום – הציתה ראלי נרחב בוול סטריט. מדדי המניות רשמו עליות חדות: מדד S&P500 קפץ בכ־5.3% בשבוע החולף, הנאסד”ק זינק ביותר מ־7%, והדאו ג’ונס התחזק בכ־3.4%, ובכך הוחזר ה־S&P500 לטריטוריה חיובית מתחילת השנה. במסגרת ה”הפסקת האש” הודיעה ארה”ב על קיצוץ המכס שהוטל לאחרונה על יבוא סיני לרמה של 10% (במקום 34% שתוכננו, בנוסף לכ־20% מכסים שקדמו) ואילו סין תפחית את המכסים על יבוא אמריקני ל־10% (מ־125% קודם). כמו כן בוטלו כל מכסי התגובה שהוטלו לאחר 2 באפריל, לצד הסרת המגבלות שהטילה בייג’ינג על ייצוא מינרלים ומתכות נדירות לארה”ב. עם זאת, הדגישו גורמים בשוק כי מדובר בצעד זמני בלבד בדרך להסכם ארוך טווח, ולא ביישוב מלא של המחלוקת. ההסכם הנוכחי אינו כולל התחייבויות מהותיות מצד סין – נסיגה מסוימת של הנשיא טראמפ מדרישתו לניצחון מובהק – ומשקיעים נותרים דרוכים לאפשרות שהמתחים יתחדשו עם תום תקופת 90 הימים. אף על פי כן, החדשות על ריסון מלחמת הסחר הספיקו כדי לשכך (ולו זמנית) את חששות המשקיעים ממיתון גלובלי, והביאו את ה-S&P500 לשיא של חודשיים ואת הנאסד”ק לשיא מאז פברואר. הדולר התחזק בעוד הזהב, נכס ה”חוף מבטחים”, נחלש קלות – עדות להתמתנות הפחד בשווקים מפני הסלמה נוספת.
במקביל להסכם עם סין, ביקורו ההיסטורי של הנשיא דונלד טראמפ במזרח התיכון סיפק רוח גבית נוספת לשווקים, במיוחד בענף הטכנולוגיה. טראמפ ערך סבב פגישות בריאד, דוחא ואבו דאבי במטרה לקדם השקעות בהיקפי עתק של מאות מיליארדי דולרים, עם מיקוד בענפי האנרגיה, התשתיות והטכנולוגיה. הממשל האמריקאי אף הודיע על הקלות משמעותיות במגבלות הייצוא של שבבי בינה מלאכותית למדינות המפרץ – צעד המאפשר להן גישה רחבה יותר לטכנולוגיות מתקדמות. במסגרת ביקור זה נחתמו הסכמים אסטרטגיים מרשימים בין ענקיות הטכנולוגיה האמריקאיות לממשלות המפרץ: חברת אנבידיה (Nvidia) חתמה על הסכם לאספקת מעבדי AI מתקדמים לערב הסעודית בשווי עשרות מיליארדי דולרים, ואמזון (Amazon) התחייבה להשקיע בהקמת מרכזי נתונים מתקדמים באזור המפרץ. הסכמים אלו מהווים חלק ממגמה רחבה יותר של הידוק הקשרים הכלכליים בין וושינגטון לבירות המפרץ, כאשר בכיר בממשל רמז כי עם שובו לארה”ב, טראמפ צפוי להכריז על הסכם סחר נוסף, ובאופק ניצבות כ-20–25 עסקאות נוספות בין הצדדים. התפתחויות אלו תרמו תרומה משמעותית לסנטימנט החיובי בסקטור הטכנולוגיה, והובילו לזינוקים חדים במחירי מניות הטק המובילות בארה”ב. חברות כדוגמת אנבידיה ופאלנטיר ראו את מניותיהן ממריאות, תוך שהמדדים הטכנולוגיים מובילים את עליות השוק על רקע הציפיות להשקעות חדשות ולעסקאות עתידיות.
תגובת הגופים המוסדיים לא איחרה להגיע: בנק ההשקעות גולדמן זאקס בירך על החדשות החיוביות בעדכון תחזיות אופטימי. אנליסטים של גולדמן הפחיתו את הערכתם לסיכוי למיתון בכלכלה האמריקאית מ־45% ל־35%, ואף הכפילו את תחזית הצמיחה של ארה”ב לשנת 2025 לכ־1% (לעומת 0.5% קודם לכן). בנוסף, הבנק העלה את תחזית היעד שלו למדד S&P500 לרמה שאפתנית של 5,900 נקודות תוך שלושה חודשים ו-6,500 נקודות תוך שנה – רמות שיא חדשות בהשוואה לתחזיות קודמות. במקביל, התפרסמו בשבוע החולף נתוני אינפלציה מעודדים בארה”ב: מדד המחירים לצרכן (CPI) לחודש אפריל עלה ב-0.2% בלבד – מתחת לצפי שעמד על 0.3% – ובכך קצב האינפלציה השנתי התמתן מ-2.4% ל-2.3%. גם האינפלציה הגרעינית (ליבת המדד) נותרה יציבה בקצב של 2.8%, מה שמרמז כי לעת עתה השפעת המכסים על המחירים מוגבלת. יתרה מזו, מדד המחירים ליצרן (PPI) הפתיע בירידה חודשית של 0.5%, סימן דפלציוני נוסף. בעקבות מכלול נתונים אלה, שוק הריביות עדכן את ציפיותיו לגבי המדיניות המוניטרית של הפדרל ריזרב: אם ערב פרסום נתוני האינפלציה תימחרו המשקיעים הסתברות של כ-80% להורדת ריבית בארה”ב כבר בחודש אוגוסט, הרי שכעת ההסתברות לכך צנחה לכ־37%. המשקיעים דחו את ציפיות ההקלה המוניטרית אל הרבעון האחרון של השנה, ומעריכים בסבירות של 85% כי הפד יחל להפחית ריבית רק באוקטובר. התחזיות כעת מצביעות על רמת ריבית של כ-4.25% בסוף 2025 (אל מול טווח ריבית נוכחי של 4.50%-4.25%), וכ-4.0% בעוד שנה מהיום. למרות הנתונים המעודדים והראלי המרשים בשווקים, טראמפ המשיך למתוח ביקורת על הבנק המרכזי ולהפעיל לחץ פומבי להקלת ריבית מהירה יותר. בציוץ שפרסם, אף כינה את יושב-ראש הפד ג’רום פאוול “מאחר באופן אגדי” ברמזו כי הפד מפגר בהרבה אחרי העקומה ואמור היה כבר להתחיל בהפחתות. ביקורת זו מהדהדת את טענותיו החוזרות של טראמפ שיש לנקוט מדיניות מוניטרית מקלה יותר כדי לתמוך בצמיחה, וזאת למרות שהאינפלציה נמצאת בקרבת היעד.
שבוע המסחר המושלם של וול סטריט הסתיים בכל זאת בנימה מעיבה קלות: ביום שישי בערב, לאחר סגירת המסחר, הודיעה סוכנות הדירוג Moody’s על הורדת דירוג האשראי של ארה”ב מרמת AAA המושלמת לרמת Aa1- (ירידה של שלב אחד). בכך הפכה מודי’ס לסוכנות השלישית – אחרי S&P ופיץ’ – המדרגת את הכלכלה הגדולה בעולם מתחת לדירוג העליון. בהצהרתה ציינה מודי’ס כי אמנם לארה”ב יש עוצמה כלכלית ופיננסית משמעותית, אך אלו אינן מאזנות עוד את התדרדרות המדדים הפיסקליים שלה. הורדת הדירוג ממחישה את האתגרים הפיסקליים הגוברים של ארה”ב על רקע מגמת העלייה המדאיגה בחוב הלאומי והגירעונות. הירידה בדירוג באה מיד לאחר כישלון פוליטי לסדר היום הכלכלי של טראמפ – הצעת חוק מקיפה לקיצוצי מס שהגיש, אשר הייתה מוסיפה טריליוני דולרים לחוב הפדרלי בעשור הקרוב, נבלמה בקונגרס על ידי חברי מפלגתו שדרשו קיצוץ הוצאות עמוק יותר. החדשות הללו הביאו למימושים באג”ח הממשלתיות: מחירן ירד והתשואות עלו בתגובה מיידית, כשמשקיעים שקלו מחדש את סיכון האשראי של ארה”ב. עם זאת, לדעת כלכלנים רבים המהלך לא היה בלתי צפוי – מודי’ס רמזה כבר ב-2023 על אפשרות הורדה כאשר העבירה את תחזית הדירוג מ”יציבה” ל”שלילית”, ובדיעבד ההורדה מהווה “יישור קו” עם פיץ’ ו-S&P שהורידו בעבר. מודי’ס אמנם הצמידה כעת תחזית “יציבה” לדירוג החדש, מה שמעיד כי אין צפי להורדה נוספת בטווח המיידי, אך אנליסטים מזהירים שהסוגיות הבסיסיות – החוב התופח והקיפאון הפוליטי סביב התקציב – עודן כאן. אירוע הורדת הדירוג, בשילוב הביקורת המתמשכת של טראמפ על הפד, צפוי לפתוח את שבוע המסחר הבא במגמה זהירה יותר בשווקים האמריקאיים, לאחר אופוריה קצרה. המשקיעים יעקבו בדריכות אחר תגובת קובעי המדיניות – בבית הלבן, בקונגרס ובפד – לסימני האזהרה הפיסקליים שעלו בסוף השבוע.
מדינות המפרץ
בזירת מדינות המפרץ (המזרח התיכון), סבב הביקורים של טראמפ סומן כאבן דרך לחיזוק השותפות הכלכלית בין ארה”ב לעולם הערבי, ונראה שהוא מבשר עידן חדש של שיתוף פעולה בהיקפים רחבים. מנהיגי סעודיה, קטר ואיחוד האמירויות קיבלו את פני הנשיא האמריקאי בחמימות, כאשר ברקע ניצבו הסכמים והשקעות חסרי תקדים בתחום הטכנולוגיה והאנרגיה. טראמפ ניצל את הביקור כדי לקדם תוכנית שאפתנית של השקעות בסדר גודל אדיר – מאות מיליארדי דולרים – במיזמי תשתית, אנרגיה וטכנולוגיה במפרץ. אחד ההישגים המרכזיים היה הסרת חסמים רגולטוריים על העברת טכנולוגיות אמריקאיות רגישות למדינות המפרץ: הממשל האמריקאי הכריז על הקלות משמעותיות במגבלות הייצוא של שבבי בינה מלאכותית וחומרה מתקדמת לאזור. צעד זה, שפעם היה בלתי נתפס בשל שיקולי ביטחון וכלכלה, מאותת על העמקת האמון בין וושינגטון לבעלות בריתה במפרץ, ומאפשר לאומות העשירות בנפט לגשת ישירות לחדשנות הטכנולוגית של עמק הסיליקון.
התוצאה הייתה סדרת עסקאות פורצות דרך בין חברות אמריקאיות לחברות וממשלות במפרץ. סעודיה, למשל, תחזק את שאיפותיה בתחום הבינה המלאכותית בעזרת שבבים מתקדמים של Nvidia: החברה חתמה על עסקה לאספקת מעבדי AI לממלכה בשווי של עשרות מיליארדי דולרים. במקביל, אמזון הכריזה על השקעה משמעותית בהקמת מרכזי נתונים (דאטה סנטרס) חדישים באיחוד האמירויות ובסעודיה, מה שיסלול את הדרך לשדרוג התשתית הדיגיטלית באזור. עבור מדינות המפרץ, שביקשו זה מכבר לגוון את כלכלותיהן ולהפוך למוקדי חדשנות ולא רק יצואניות נפט, ההסכמים עם ענקיות הטק האמריקאיות מהווים קפיצת מדרגה. ההנהגות בריאד, דוחא ואבו דאבי הציגו את השותפויות הללו כהוכחה למעבר מכלכלת “נפט וגז” לכלכלה המבוססת יותר על ידע, נתונים ובינה מלאכותית – חזון המשתלב עם יוזמות מקומיות כמו “חזון 2030” של סעודיה. גורם בכיר בממשל האמריקאי ציין שביקור טראמפ הניב לא רק את העסקאות המיידיות, אלא גם הניח תשתית לעוד עסקאות רבות בהמשך הדרך: עם שובו לארה”ב, צפוי הנשיא להכריז על הסכם סחר משמעותי נוסף, ובסה”כ מדברים על כ-20 עד 25 עסקאות פוטנציאליות שמונחות על הפרק בין חברות אמריקאיות לגורמים במפרץ. העובדה שכבר עתה מדברים על עסקאות המשך מעידה שהסיור לא היה אירוע חד-פעמי, אלא חלק ממהלך אסטרטגי מתמשך להידוק היחסים הכלכליים בין ארה”ב למדינות המפרץ.
להתחממות היחסים הכלכליים יש השלכות גלובליות מורגשות. השקעות הענק שהובטחו במהלך הביקור עתידות להזרים הון וסחורות בין ארה”ב למפרץ, באופן שמחזק את זרימת ההשקעות הגלובליות ואת הקשרים בין שוקי ההון. קרנות העושר הריבוניות של המפרץ, הנהנות מעודפי נפט עצומים, עשויות להגביר את פעילותן בארה”ב – בין אם דרך מימון פרויקטי תשתית, הקמת קרנות משותפות בתחומי היי-טק או אף רכישת החזקות בחברות טכנולוגיה אמריקאיות. מנגד, חברות אמריקאיות זוכות לדריסת רגל עמוקה יותר בשווקי המפרץ הצומחים. נוכחות טכנולוגית אמריקאית במזרח התיכון, שבאה לידי ביטוי דרך מרכזי נתונים, פיתוח בינה מלאכותית ושיתופי פעולה במגזר האנרגיה, עשויה לצמצם את תלותן של מדינות האזור ביצרניות סיניות ואחרות ולחזק את הגוש הכלכלי הפרו-אמריקאי באזור. גם שוק הנפט העולמי עשוי להפיק תועלת מההתקרבות הזאת: אמון רב יותר בין וושינגטון למפרץ יכול לתרום ליציבות גאופוליטית באזורי הפקת הנפט, ואולי לעודד תיאום הדוק יותר לגבי מדיניות יצור הנפט בעתיד. אף שלא הוכרזו בפומבי הבנות ספציפיות לגבי הפקת נפט, פרשנים העריכו כי במסגרת שיתוף הפעולה החדש, סעודיה ושותפותיה יעשו מאמץ למנוע זעזועים במחירי הנפט – דבר שישרת הן את האינטרס האמריקאי (שמעדיף מחירים מתונים) והן את האינטרס של יצואניות הנפט (החפצות ביציבות ולא בתנודתיות קיצונית). במבט רחב, ביקור טראמפ במפרץ שידר לשווקים מסר שלפיו ארה”ב מחזקת בריתותיה הכלכליות עם מדינות עשירות ונכונות להשקיע, מה שמוסיף נופך של ביטחון בתקופה של אי-ודאות עולמית. לא מפתיע אם כך שהסנטימנט החיובי מהביקור גלש חזרה לוול סטריט: המניות הטכנולוגיות בארה”ב, כמו גם מדדי בורסה במפרץ, רשמו עליות בהשראת החדשות על ההסכמים העתידיים והשקעות הענק. המשך המגמה הזו תלוי כמובן במימוש ההבטחות: המשקיעים יעקבו אחר ההתקדמות המעשית של הפרויקטים שהוכרזו, ואחר יכולתן של המדינות והחברות להפוך מזכרי הבנות למפעלים ומרכזי נתונים של ממש.
אירופה
גם אירופה נהנתה מהרוח הגבית הגלובלית בשבוע החולף, אם כי בעקיפין. שוקי המניות האירופיים רשמו עליות וצברו רצף של חמישה שבועות חיוביים ברציפות – הישג מרשים שמדגיש את השיפור בסנטימנט הכלכלי ביבשת. מדד STOXX 600 האירופי סגר את השבוע בעלייה ומתקרב לשיאים שנתיים, בעוד מדדים לאומיים מובילים (כגון DAX הגרמני ו-CAC הצרפתי) מפגינים גם הם מגמת התחזקות רציפה. הגורמים לראלי האירופי דומים לאלה שמעבר לאוקיינוס: רגיעה במתיחות הסחר העולמית ונתוני מאקרו ועסקים טובים מהצפוי. ההקלה בחששות ממלחמת סחר – בזכות ההסכמים שגיבשה ארה”ב הן עם סין והן עם בריטניה לאחרונה – הסירה איום משמעותי מרחף מעל כלכלת אירופה, שתלויה במסחר חוץ. משקיפים ביבשת החלו לתהות האם האיחוד האירופי יזכה אף הוא ל”הפסקת אש” דומה בעימותי הסחר עם ארה”ב, לאור תקדים סין ובריטניה. עם זאת, הערכות של כלכלנים הן שזה לא יקרה במהרה: להערכת מומחים, הממשל האמריקאי פחות מוטרד משיבושי סחר עם אירופה לעומת סין, וספק אם וושינגטון תציע לאירופה עסקה דומה בעתיד הקרוב. במילים אחרות, האיחוד ייאלץ בינתיים ליהנות באופן פסיבי מהרגיעה הגלובלית אך לא לזכות בהסכם מפורש שמסיר מכסים אמריקאים על מוצרים אירופיים. למרות זאת, עצם העובדה שמלחמת הסחר גלשה אחורה מהכותרות מפחיתה את הסיכון לתרחישי קיצון כמו מיתון עולמי – ועבור אירופה, היצואנית הגדולה, זו הקלה משמעותית.
במישור המקרו-כלכלי, אירופה ממשיכה להפגין התמתנות באינפלציה לצד התאוששות הדרגתית של המשק, מה שתומך במגמת השיפור. מדדים שפורסמו באיחוד האירופי במהלך השבוע איששו את הכיוון החיובי: באיטליה עודכן שיעור האינפלציה השנתי לחודש אפריל כלפי מטה ל-2.0% (הערכה ראשונית הייתה 2.1%) – עדות לכך שהלחצים במחירים נרגעים, אפילו במדינות הדרום שבהן האינפלציה הייתה עיקשת. גם בצרפת נרשמה יציבות יחסית, עם שיעור אבטלה שנותר ברבעון הראשון סביב 7.1%, מה שמצביע על שוק עבודה שאינו בהתדרדרות. לאורך היבשת, נראה שהאינפלציה הכללית מתקרבת בהדרגה לכיוון יעד הבנק המרכזי (2%), במיוחד על רקע ירידת מחירי האנרגיה בשנה האחרונה. הבנק המרכזי האירופי (ECB), שכבר חתך את הריבית שבע פעמים מאז אמצע 2024 כדי לתמוך במשק, מאותת כעת על הפסקה אפשרית בהקלות: נציג הבנק, מרטינס קזקס, ציין לאחרונה שהריבית נמצאת אולי בנקודה הנמוכה ביותר שאליה התכוונו להגיע, אם כי הבהיר שאי־ודאות גבוהה עלולה לחייב שינויים פתאומיים במדיניות. פירוש הדבר שה-ECB סבור שהמדיניות הנוכחית מספקת, כל עוד לא יתפרצו זעזועים חדשים (לדוגמה, התלקחות אינפלציונית בלתי צפויה או משבר חיצוני). ההצהרה הזו, יחד עם הנתונים הממתנים, חיזקה את ציפיות השוק כי גל הורדות הריבית באירופה מתקרב למיצוי. תשואות האג”ח הממשלתיות בגוש האירו התייצבו ברמות נמוכות, ומדדי מנהלי הרכש מאותתים על צמיחה איטית אך חיובית – סימנים לכך שהמדיניות המוניטרית המרוככת מתחילה לחלחל לכלכלה הריאלית. במגזר התאגידי, עונת הדוחות הרבעוניים באירופה הייתה מוצלחת יחסית: חברות רבות, מפרמאסטיקה ועד בנקאות, היכו את תחזיות הרווח, מה שסיפק רוח גבית נוספת לשוקי המניות. אנליסטים מציינים במיוחד את ההצלחה של חברות אירופאיות לנווט באתגרי הסחר – יצרניות רכב וציוד תעשייתי למשל דיווחו על ביקושים יציבים למרות הטלת מכסים בארה”ב – מה שמסמן חסינות מסוימת של הסקטור העסקי האירופי.
עם זאת, אירופה אינה חסינה לחלוטין לסיכונים למרות האופוריה הזהירה. הסכם המכסים ארה”ב–סין הוא זמני ותקף כאמור ל-90 יום; תרחיש של כישלון במו”מ והחזרת המכסים המוגדלים לאחר תקופה זו יחזיר לעננה את חשש הסטגפלציה, במיוחד במדינות כמו גרמניה שתלויות בייצוא לסין ולארה”ב. גם החזית הגאו-פוליטית במזרח אירופה מוסיפה אי ודאות – באיחוד עוקבים מקרוב אחר שיחות השלום בין רוסיה לאוקראינה, ובשבוע החולף התקיים סבב שיחות ראשון מזה שנים ללא פריצת דרך או הפסקת אש. המשמעות: מלחמת רוסיה-אוקראינה עודנה נמשכת, אך אם בחודשים הקרובים תושג התקדמות לשלום או לפחות לרגיעה, אירופה תיהנה ממנוף צמיחה משמעותי (ירידת מחירי אנרגיה, פתיחת נתיבי סחר במזרח אירופה וכו’). מנגד, הסלמה מחודשת בלחימה עלולה לשבש את אספקת האנרגיה ולפגוע באמון העסקים. גם מול וושינגטון, המתיחות המסחרית עלולה להתעורר מחדש – טראמפ כבר רמז בעבר על כוונתו להציב מכסים גבוהים על ייבוא אירופי (לדוגמה, על כלי רכב גרמניים) כחלק מקידום האג’נדה “אמריקה קודם”. בשלב זה מדובר באיומים יותר מאשר במהלכים קונקרטיים, אבל כל שינוי בטון מכיוון הבית הלבן עשוי לטלטל את הבורסות האירופיות. לסיכום, אירופה מסיימת את השבוע עם אופטימיות זהירה: הרווחים התאגידיים מפתיעים לטובה, האינפלציה תחת שליטה יחסית, והסיכונים הגלובליים התרככו – אך המשך המגמה תלוי ביציבות הגיאו-פוליטית ובכך שהפוגת הסחר שהושגה תתורגם לשלום סחר של ממש ולא תתפורר כעבור שלושה חודשים.
ישראל
בישראל, התמונה הכלכלית מתפתחת בכיוון שונה במקצת מהנעשה בעולם, כאשר דווקא האינפלציה המקומית התחזקה בניגוד למגמה הגלובלית של התמתנות בלחצי המחירים. מדד המחירים לצרכן לחודש אפריל שפורסם השבוע היה גבוה מהצפוי, עם עליות מחירים נרחבות שדחפו את האינפלציה השנתית כלפי מעלה. במונחים שנתיים, קצב האינפלציה עלה מ-3.3% ל-3.6% – גבוה מגבול היעד העליון שקבע בנק ישראל (3%). עיון בפירוט המדד מגלה כי הסיבה העיקרית לזינוק הייתה סעיף הוצאות הנסיעה לחו”ל, שקפץ בלא פחות מ-15.9% בהשוואה לחודש הקודם, ובכך לבדו תרם כ-0.7 נקודת אחוז למדד הכללי. ישראלים רבים ניצלו את תקופת האביב לטוס לחופשות לאחר תקופה של מגבלות, והביקוש הגבוה לטיסות ולחבילות נופש – בתוספת עלייה במחירי הדלק הסילוני – התבטאו במחירים גבוהים לענף התיירות. מלבד הנסיעות לחו”ל, עליות מחירים מורגשות נרשמו גם בסעיפי תחבורה (4.9%+), תרבות ובידור (1.6%+) וכן הלבשה ופירות טריים (שעלו בכ-1.5% כל אחד). חלק מהגורמים לעליות הללו הם עונתיים ומקומיים: חג הפסח וגל הנופש תרמו לעליית מחירי הבידור והטיסות, מזג אוויר לא שגרתי פגע ביבולי פירות, ומחירי הדלקים לתחבורה עלו בשל תהליכים גלובליים. התוצאה היא שקצב האינפלציה בישראל גבוה כעת משמעותית מהממוצע במדינות המפותחות (כ-3.6% מול ~2.3% בארה”ב או ~2% בגוש האירו), מה שמדגיש את ייחודיות הלחצים במשק המקומי.
תגובה מיידית להתחממות האינפלציונית נרשמה בשוק האג”ח והריבית. עד לפרסום המדד, העריכו המשקיעים כי בנק ישראל קרוב למיצוי גל העלאות הריבית ואפילו עשוי להפחית ריבית עוד השנה נוכח סימני ההאטה בעולם. למעשה, ערב פרסום הנתונים תימרו החוזים הסתברות של כ-80% להורדת ריבית כבר באוגוסט הקרוב. אולם לאחר פרסום מדד אפריל הגבוה, חלה התאמה חדה בציפיות: כעת השוק מעניק הסתברות של כ-37% בלבד להורדת ריבית באוגוסט, כלומר רוב מוחלט של המשקיעים סבורים שבנק ישראל ייאלץ להמתין. התחזיות כעת הן שההפחתה הראשונה בריבית תתרחש, אם בכלל, רק באוקטובר (בהסתברות של כ-85%). בהתאם, העקום מרמז על ריבית בנק ישראל סביב 4.25% בסוף 2025 – ירידה מתונה בלבד מהרמה הנוכחית (4.5%) – ועל ירידה לכ-4.0% בעוד שנה מהיום. שינוי זה בציפיות משקף את הערכת השווקים שבנק ישראל יאמץ גישה זהירה יותר בהקלת מדיניות כל עוד האינפלציה לא חוזרת למסלול היעד. גם תשואות איגרות החוב הממשלתיות השקליות הגיבו בעלייה, ובעקומי התלילות התחדדה ההבחנה בין הטווח הקצר לטווח הארוך: השוק מבין שהריבית תישאר “גבוהה לזמן ארוך יותר” מכפי שסברו קודם.
למרות האינפלציה המפתיעה כלפי מעלה, בשוק המט”ח המגמה הייתה של התחזקות השקל – באופן מפתיע בקונטקסט של מדד גבוה. שער הדולר ירד במהלך השבוע לכיוון 3.55 שקלים (לעומת כ-3.7 שקלים בחודשים הקודמים), ורשם בכך את אחת מרמותיו החזקות מאז תחילת השנה. גורמים בשוק מייחסים את התחזקות השקל לשיפור בסנטימנט המשקיעים כלפי ישראל, על רקע שילוב של גורמים: ראשית, הסברה הרווחת היא שהאינפלציה האחרונה הושפעה מגורמים זמניים (כמו נסיעות לחו”ל) וייתכן שתתמתן שוב בחודשים הבאים – ציפייה שמגבירה את האמון ששיעורי הריבית הריאלית בישראל יישארו מהגבוהים בעולם, מה שתומך במטבע המקומי. שנית – והחשוב לא פחות – הירידה בתשואת הסיכון של ישראל. פרמיית הסיכון (CDS) של ישראל ירדה בחדות השבוע, לאחר שחלק מהמשקיעים הגיעו למסקנה שארה”ב לא תשלים לאורך זמן עם חוסר היציבות באזור, וצפויה להגביר לחץ מדיני לסיום מהיר של המבצע הצבאי שישראל מנהלת. אכן, ברקע הכלכלה המקומית מצויה עדיין אי-ודאות ביטחונית: ישראל מעורבת בסכסוך צבאי מתמשך (שמקורו בהתלקחות באזור עזה בסוף 2024), שהכביד בחודשים האחרונים על האווירה העסקית והוביל לבריחת הון מסוימת ולפיחות חד של השקל בשלהי 2024. עתה גוברות ההערכות שהממשל האמריקאי ידרוש מישראל לסיים את המלחמה בקרוב, וזה תורם לשינוי חיובי בתחושת הסיכון סביב המשק הישראלי. במילים אחרות, השווקים צופים אור בקצה המנהרה בגזרה הפוליטית, מה שתומך בהתחזקות המטבע ובירידה בעלויות הביטוח של החוב הישראלי. באופן כללי, הבורסה בת”א הגיבה באיפוק לנתוני האינפלציה: בעוד שבראשית השבוע נרשמו עליות נאות בהתאם למגמה העולמית, באמצע השבוע הופיעו תנודות מעורבות בעקבות המדד (מניות בענפי הצריכה והפיננסים נחלשו, בעוד שמניות בענפי היצוא נהנו מהתחזקות השקל). בסיכומו של דבר, מדדי ת”א סיימו את השבוע ביציבות יחסית, ונותרו עם תשואות נאות מתחילת השנה (ת”א-35 עלה בכ-10.2% מאז ינואר, ת”א-90 בכ-11.9%). המשקיעים המקומיים, כמו עמיתיהם בעולם, מפנים כעת את מבטם קדימה בניסיון להעריך כיצד יתפתחו האינפלציה, הריבית והמצב הגיאופוליטי בחודשים הקרובים.
מבט קדימה
ארצות הברית
לאחר שבוע של חדשות חיוביות, האתגר המרכזי של הכלכלה האמריקאית כעת הוא לתרגם את ה”הפסקת האש” במלחמת הסחר להסכם קבע שימנע חידוש עימותי המכס בעוד שלושה חודשים. תרחיש אופטימי הוא שבייג’ינג וושינגטון יצליחו להאריך את תקופת ההפוגה ואולי אף להגיע להבנות ארוכות טווח: סין עשויה להתחייב לרכישות גדולות של תוצרת אמריקאית ולהפחתת חסמי סחר לא-מכסיים, בעוד ארה”ב תקפיא את האיומים להחזיר את המכסים המוגדלים. במקרה כזה, האמון בין שתי הכלכלות הגדולות יתבסס מחדש, חברות אמריקאיות יוכלו לתכנן ייצור והשקעות ללא חשש מהיטלי ענק, והשווקים הפיננסיים יגיבו בהתלהבות להקטנת אי-הוודאות. התרחיש הפסימי, מנגד, הוא שחלון 90 הימים יתבזבז על חילוקי דעות ושני הצדדים יחזרו לעמדות מיליטנטיות: מכסים בני שלוש ספרות (כמו אלו שהיו טרם ההפחתה) עלולים לשוב, מתיחות הגומלין תחזור ותכביד על שרשראות האספקה, והשווקים – שהפעם כבר ראו מה קורה כשמלחמת סחר נגררת – עשויים להגיב בבהלה מחודשת. במקביל, תשומת הלב מופנית למדיניות הפדרל ריזרב ולבריאות הכלכלה הפנימית. אם אכן יתממש הריסון באינפלציה שנרשם באפריל ויימשך גם בקיץ, ובמידה והשווקים יישארו יציבים, הפד עשוי להתחיל להפחית ריבית בסוף 2025 ואף קודם – דבר שיתמוך עוד יותר במחירי הנכסים ויקל על סקטור העסקי. ואולם, אם נתוני המחירים יפתיעו שוב כלפי מעלה (למשל עקב התחדשות לחצי שכר או זינוק במחירי הסחורות העולמיים), הפד עלול לדחות את ההקלות ולעמוד בלחץ פוליטי גובר, במיוחד מצד טראמפ שמתמודד עם בחירות 2028 באופק. סוגיית האיתנות הפיסקלית תהפוך גם היא למוקד מרכזי: הורדת הדירוג של מודי’ס היא קריאת אזהרה לאמריקאים, ובתרחיש החיובי היא תשכנע את הממשל והקונגרס להתכנס לתוכנית פיסקלית מצמצמת יותר. צעדים לצמצום הגירעון – בין אם בהעלאות מסים מתונות או בקיצוץ הוצאות – עשויים לבלום את קצב צמיחת החוב, להרגיע את סוכנויות הדירוג ולשמר את אמון המשקיעים באג”ח האמריקאיות. תרחיש שלילי יהיה המשך שיתוק פוליטי סביב התקציב (למשל עימותים חוזרים על תקרת החוב ותקציבי משרדים), מה שעלול לגרור עלייה נוספת בתשואות האג”ח וחשש מגל הורדות דירוג בעתיד. יש לציין כי כרגע מודי’ס הצמידה לדירוג ארה”ב תחזית “יציבה”, כלומר לא צפויה הורדה נוספת בקרוב – אולם תחזית זו תיבחן מחדש אם החוב הפדרלי ימשיך לתפוח ללא רסן. המשקיעים ימשיכו לכן לעקוב בדריכות אחרי הרטוריקה מוושינגטון: כל רמז להתקדמות בהידברות בין המפלגות בסוגיות פיסקליות עשוי לתמוך בשוק, בעוד איומים בחידוש “השבתת הממשל” או אימוץ קיצוצי מיסים שאינם ממומנים עלולים להרתיע. בסה”כ, ארה”ב ניצבת בפני צומת דרכים – בין ניצול המומנטום החיובי של ראלי השווקים ושיפור הסחר לבין חזרה להרגלים מסוכנים של עימותים ומדיניות לא אחראית. הדרך שבה יבחרו מקבלי ההחלטות לנתב בחודשים הקרובים, בין פשרה לפופוליזם, תשפיע עמוקות על כיוון הכלכלה והשווקים האמריקאים עד סוף השנה.
מדינות המפרץ
במזרח התיכון, הציפייה היא להמשך מגמת ההתחממות הכלכלית בין ארה”ב לגוש המפרץ. מנהיגי סעודיה ושותפותיה כבר הביעו שביעות רצון מתוצאות ביקור טראמפ, והאיתות הוא שהם מעוניינים להעמיק עוד יותר את שיתוף הפעולה. תרחיש סביר הוא שנראה בחודשים הקרובים שורה נוספת של עסקאות והשקעות אסטרטגיות בין חברות אמריקאיות למפרציות – בהתאם לרמיזות על 20–25 עסקאות נוספות “על הפרק”. למשל, ייתכן הכרזה על הסכם סחר חופשי אמריקאי–מפרצי חדש, שיקל על זרימת סחורות, שירותים והון בין האזורים. בתחום הטכנולוגיה, אפשר לצפות להתרחבות הנוכחות האמריקאית: חברות טק נוספות עשויות לפתוח מרכזי חדשנות בערי המפרץ, ומשקיעים מהמפרץ עשויים להזרים הון לחברות סטארט-אפ ולקרנות הון סיכון בעמק הסיליקון במסגרת יחסי הגומלין החדשים. מבחינת מדינות המפרץ, תרחיש אופטימי הוא שההשקעות האדירות בתשתיות ובטכנולוגיה יניבו פירות ויגבירו את הפריון והגיוון הכלכלי – כך שבעתיד, חלק גדול יותר מהתמ”ג שלהן יגיע ממקורות שאינם הפקת נפט. על הבורסות במפרץ, שכבר נהנו השנה מעליות נאות, המשך העסקאות יספק תמריץ נוסף לעליות, במיוחד בענפי הבנקים, הבנייה והטכנולוגיה המקומיים המושפעים ישירות מזרימת הכספים החדשה. גם שוק הנפט, כאמור, עשוי להמשיך להתאפיין ביציבות יחסית: בתרחיש החיובי, הסכמה שבשתיקה בין וושינגטון לריאד תשמר את מחירי הנפט בטווח נוח (נניח $70–90 לחבית) – סעודיה ואופ”ק יתאמו מהלכים באופן שקט עם ארה”ב על מנת למנוע זעזועים חדים, מה שיתרום לאינפלציה עולמית מתונה ויאפשר המשך צמיחה גלובלית. עם זאת, קיימים גם תרחישים מאתגרים: היחסים במזרח התיכון רוויים מורכבויות, ולא מובטח שכל ההבטחות אכן יתממשו בקלות. ייתכנו קשיים ביישום ההסכמים – החל מעיכובים בירוקרטיים ועד התנגדות פנימית בחלק מהמדינות לפתיחת השוק לחלוטין לחברות זרות. למשל, במידה ואנבידיה תתקל במכשולים לוגיסטיים או רגולטוריים באספקת השבבים לערב הסעודית, או אם מחיר הנפט ירד באופן שמגביל את יכולת ההשקעה של קרנות העושר של המפרץ, חלק מהפרויקטים עלולים להידחות. בנוסף, על אף הקרבה לוושינגטון, מדינות כקטאר ושכנותיה מעוניינות לשמר מרחב תמרון מול המעצמות האחרות – בפרט סין, שהינה צרכנית אנרגיה מרכזית ושותפת סחר חשובה לאזור. יש לצפות שהמפרץ ינסה לאזן בין הידידות עם ארה”ב לבין אי ניכור בייג’ינג: תרחיש מסוים הוא שהסעודים ואיחוד האמירויות יבקשו לשתף גם חברות סיניות בחלק מהפרויקטים (למשל בתחום ה-G5 או הפקת אנרגיה מתחדשת) כדי לשמור על יחסים טובים עם כל הצדדים. מהלכים כאלה עלולים לעורר מתיחות מול ממשל טראמפ, שדוגל בגישה של “אתנו או נגדם” מול סין. בסצנריו קיצוני של הידרדרות בין ארה”ב לסין (אם מלחמת הסחר תחזור או במשבר סביב טאיוואן), מדינות המפרץ עלולות להילכד בתווך ולהתמודד עם לחצים לבחור צד – דבר שיכול לפגוע בשיתוף הפעולה הכלכלי שהתווה הביקור הנוכחי. לסיום, גורם הסיכון הגיאופוליטי באזור עצמו לעולם לא נעלם: יציבותן הפנימית של מדינות מפרץ (כגון סוגיות ירושה בסעודיה, מתיחות איראן-סעודיה בתימן, וכו’) עלולה להשפיע על ההמשכיות של ההסכמים. אם, לדוגמה, יחול משבר אזורי או עליית מתיחות צבאית במפרץ, ייתכן שהפוקוס והמשאבים יוסטו מהשקעות בצ’יפים ובנתונים להתמודדות עם איום בטחוני, מה שיפגע במומנטום הכלכלי. אך בהיעדר טלטלות כאלה, קיים אופק חיובי מאוד למפרץ: הוא ממצב את עצמו כגשר בין מזרח למערב, כמרכז חדש של חדשנות והשקעות חוצות-גבולות, וכמרוויח הגדול מכך שהמעצמות מתחרות על ידידותו.
אירופה
ביבשת אירופה, המגמה הנוכחית עשויה להימשך כל עוד הרוחות הגלובליות נושבות בכיוון הנכון. תרחיש אחד הוא שרגיעה עולמית בסכסוכי הסחר תהפוך לקבועה: ארה”ב וסין יאריכו את הפוגת המכסים ואולי אף ירדו למכסים מתונים יותר בהמשך, וברקע גם המתיחות בין ארה”ב לאירופה לא תסלים. במקרה כזה, היצואנים האירופאים – מתעשיות המכוניות בגרמניה ועד היין והגבינות בצרפת – יהנו מסביבה ידידותית יותר, ללא איום של מכסי ענק על מוצריהם בשווקים המרכזיים. תעשיית הרכב, שחששה מאוד מהצהרת טראמפ על הטלת 25% מכס על רכבים אירופיים, תנשום לרווחה אם איום זה יוסר באופן סופי. תרחיש אופטימי כולל גם המשך שיפור בתמונת המאקרו הפנימית: האינפלציה באירופה תוסיף לרדת בהדרגה לכיוון היעד, מה שיחזק את כוח הקנייה של הצרכנים ויאפשר ל-ECB לשמור על ריבית נמוכה תומכת צמיחה. צמיחת התמ”ג, שהייתה רפה אשתקד, עשויה להרים ראש – במיוחד אם מחירי האנרגיה יוותרו נמוכים והיציבות הביטחונית תגבר. סיום הסכסוך באוקראינה – אם יקרה – הוא קלף מנצח פוטנציאלי לתחזית האירופית: שלום או הפסקת אש במזרח אירופה יורידו באחת את מחירי הגז ויחזירו את השקט הנפשי למשקיעים, וייתכן שיביאו אף לשיקום כלכלי מהיר של אוקראינה בסיוע האיחוד. תרחיש כזה יעניק דחיפה משמעותית לענפי התעשייה והחקלאות באירופה שנפגעו מהמלחמה (החל ממפעלי מכונות שנאלצו להתמודד עם מחירי פלדה גבוהים וכלה בחקלאים שסבלו מעלויות דשנים). הבורסות של פרנקפורט, פריז ומילאנו יכלו במצב זה להמשיך לשבור שיאים, כשהן ניזונות גם מהצטרפותם של משקיעים זרים המחפשים שווקים מפותחים עם תשואות נאות ויציבות פוליטית.
מנגד, התרחיש הפחות חיובי עבור אירופה טמון ברובו בסיכונים חיצוניים. אם הפוגת המכסים בין ארה”ב לסין לא תהפוך להסכם קבע, והחל מסתיו הקרוב שתי המעצמות ישובו לעימות פומבי שיכלול מכסים הדדיים ומגבלות חדשות – אירופה תימצא שוב בין הפטיש לסדן. חברות תעשייה מובילות, כמו ענקיות המכונות והכימיה הגרמניות, עלולות לסבול מירידה בביקושים מסין (עקב האטה שם) ומקושי תחרותי בארה”ב (עקב מכסים אמריקאים עקיפים). בנוסף, טראמפ עשוי להפנות את מבטו גם לאירופה: כבר היו רמיזות שבכהונתו השנייה הוא ירצה לטפל ב”סחר הלא-הוגן” מול האיחוד האירופי. המשמעות עלולה להיות איום מחודש במכסים אמריקאים על תוצרת אירופה – אולי על רכיבים אלקטרוניים, מוצרי חקלאות או רכב – מה שיזין מתיחות trans-Atlantic וייתכן שיתקל בתגובת נגד אירופית. מלחמת סחר ארה”ב–אירופה, אפילו בהיקף מוגבל, תהיה מכה לאמון העדין שנבנה כעת ועלולה להכניס את אירופה למיתון טכני בשל תלותה ביצוא. המדיניות המוניטרית האירופית ניצבת אף היא בפני צומת: אם האינפלציה לא תרד מספיק וה-ECB ימצא עצמו מתמודד עם אינפלציה “דביקה” בסביבות 2.5%-3%, הוא עשוי להסס מלהוריד ריבית ואף יהיה תחת לחץ לשוב ולהעלותה. העלאת ריבית נוספת באירופה – מעבר ל-2.25% כיום – עלולה להצית מחדש חששות לגבי מדינות דרום אירופה עתירות החוב (איטליה, ספרד) ולייקר את עלויות המימון למגזר העסקי, ובכך לחנוק את הניצנים הראשונים של ההתאוששות. תרחיש של stagflation (שילוב של צמיחה אפסית ואינפלציה גבוהה) אמנם אינו בסיס התחזית, אבל אינו בלתי אפשרי אם יתממש צירוף שלילי של אירועים: מלחמת סחר גלובלית, זינוק מחודש במחירי הנפט (למשל עקב משבר במפרץ הפרסי), והחרפה במתיחות במזרח אירופה – כל אלה יחד עלולים להחזיר את סיוט 2022 כאשר האיחוד התמודד עם זינוק מחירים והאטה חדה בו-זמנית. לבסוף, יש לזכור שגם הזירה הפוליטית הפנימית באירופה משנה כיוון: ב-2024 וב-2025 צפויות בחירות במדינות מפתח (כולל פרלמנט האיחוד), והתחזקות מפלגות לאומניות או פופוליסטיות עלולה להוליד מדיניות כלכלית פחות צפויה ופחות פרו-עסקית. למשל, ניצחון אפשרי של מועמדים אירוסקפטים באיטליה או בצרפת עשוי להוביל לבזבוז תקציבי, לערער את משמעת החוב ולהכניס תנודתיות בשוקי האג”ח של גוש האירו. מבחינת המשקיעים, אירופה נכון לעכשיו מהווה נקודת אור – תשואת המניות בה מאז תחילת השנה עולה על זו של וול סטריט, ושוויי השוק עדיין נוחים – אך עליהם לשמור על אצבע על הדופק לגבי סיכונים מתפתחים.
ישראל
התחזית לישראל תלויה בשאלה האם ההתפתחויות השליליות (אינפלציה גבוהה וסיכון ביטחוני) ימשיכו להסלים או שמא יתמתנו בהמשך השנה. תרחיש אופטימי עבור המשק הישראלי הוא בלימה בירידה של השקל ואינפלציה מתמתנת מחדש בחודשים הקרובים. ייתכן שמדד אפריל החריג היה “זבנג חד-פעמי”: אם בחודשי הקיץ והסתיו נראה ירידה מחודשת בביקושים לצריכת חוץ (אחרי עונת הנופש), יחד עם המשך ירידת מחירי הסחורות בעולם, האינפלציה המקומית עשויה לחזור לכיוון 3% ואולי אף מתחת. במצב כזה, בנק ישראל יקבל את הביטחון להתחיל להפחית ריבית, אולי כבר ברבעון האחרון של 2025. הורדת ריבית הדרגתית תספק חמצן לשוק הנדל”ן שנמצא בקיפאון, תקל על החברות הממונפות ותתמוך בשיקום הצריכה הפרטית. השקל, שכבר התחזק לאחרונה, עשוי להוסיף ולהתחזק אם פערי הריביות בין ישראל לארה”ב יצטמצמו (קרי, הפד יוריד ריבית והפער שוב יעבוד לטובת השקל). תרחיש החלומות עבור ישראל כולל גם שיפור בסביבה הפוליטית-ביטחונית: הפסקת אש או סיום מוסכם של הלחימה בדרום (בתיווך אמריקאי או אזורי) יורידו את מפלס הסיכון הגיאופוליטי, יחזירו את האמון של משקיעים זרים (חברות דירוג עלולות אף לשנות אופק דירוג לחיובי אם הוצאות הביטחון יירדו), ואולי אף יחזירו תיירים לישראל – מה שיכניס מט”ח ויחזק עוד את השקל. בנוסף, אם הרפורמות המשפטיות השנויות במחלוקת יקודמו באופן קונצנזואלי יותר או יושהו, הדבר יפחית אי ודאות פנימית ויסיר איום שעמד במידה מסוימת מעל דירוג האשראי. בתרחיש כזה, ישראל יכולה לחזור לצמיחה מהירה מ-2026 ואילך, כשהיא נהנית גם מהרוח הגבית העולמית. שוק המניות המקומי, שסבל מיציאת כספי זרים אשתקד, עשוי לראות זרימת הון חוזרת אם הסיכונים ייראו נשלטים.
אך בצד השני, קיים גם תרחיש פחות אופטימי שבו ישראל ממשיכה להתמודד עם לחצי מחירים והיעדר מרחב תמרון מדיניותי. אם האינפלציה תיוותר גבוהה או אף תאיץ מעבר ל-4%, בנק ישראל ימצא עצמו תקוע: הוא לא יוכל להוריד ריבית במשך רוב 2026 מחשש לאבד שליטה על המחירים, ואולי אף יידרש לשוב להעלותה. ריבית גבוהה מתמשכת תכביד מאוד על המשק – שוק הדיור עלול לרדת בקצב חד יותר נוכח עלויות המימון הגבוהות, חדלות פירעון של עסקים עלולות לעלות, והצמיחה עלולה לדשדש סביב 1%–2% בלבד (הרבה מתחת לפוטנציאל של המשק הישראלי, ~3.5%). השקל במצב כזה עלול לחזור להיחלש, במיוחד אם פער הריביות יטה שוב לטובת הדולר או אם המשקיעים יתבאסו מהמצב הפנימי. בזירה הפיסקלית, סיכון הוא שהממשלה תעמוד בפני לחץ גובר להגדיל הוצאות – בין אם לביטחון (אם הלחימה תמשך) ובין אם ליוזמות חברתיות – בדיוק כשעלות החוב מתייקרת. תקציב 2024–2025 כבר מתוח עד הקצה, ואם ההכנסות ממסים תיפולנה (עקב האטה במשק, למשל), ייווצר גירעון גדול מהצפוי. גירעון כזה עלול להוביל להורדת דירוג אשראי או לפחות אזהרות מסוכנויות הדירוג. אכן, בעוד דירוג ישראל נותר גבוה, התחזית הנוכחית “יציבה” יכולה להפוך ל”שלילית” אם תוואי החוב יתדרדר או אם המוסדות (בנק ישראל, מערכת המשפט) ייחלשו כתוצאה מאירועים פוליטיים. המצב הגיאופוליטי מהווה כמובן משתנה מכריע בתחזית: תרחיש שלילי לישראל יהיה הידרדרות ביטחונית, כגון פתיחת חזית צפונית עם חיזבאללה או מבצע מתמשך ומדמם בעזה ללא פתרון דיפלומטי. מצב כזה לא רק ירתיע משקיעים ויבריח הון אנושי, אלא גם יחייב הגדלה משמעותית של תקציב הביטחון, אולי ברמה שתיאלץ את הממשלה לחרוג מגבולות האחריות הפיסקלית. במקרה קיצוני, אם המשבר הפנימי יעמיק (למשל עקב מחלוקת פוליטית חריפה סביב הרפורמה המשפטית שתוביל להשבתות או שביתות נרחבות) – כלכלת ישראל תעמוד בפני מבחן עמידות רציני שעלול לפגוע בה גם לטווח הארוך. בשורה התחתונה, ישראל נמצאת כעת בנקודה רגישה: היא נהנית מחוסן כלכלי שנבנה לאורך שנים (חוב נמוך יחסית ויתרות מט”ח גבוהות) ומהייטק מפותח, אך ניצבת בפני צומת של החלטות קשות. תוואי האינפלציה בחודשים הקרובים, כמו גם תוואי הלחימה, יעצבו את החלטות המדיניות. המשקיעים – מקומיים וזרים – מצפים לראות האם ההנהגה תצליח לנווט בחזרה ליציבות מחירים ולרגיעה ביטחונית. הצלחה בכך עשויה להפוך את ישראל חזרה ל”סיפור הצלחה” של השווקים המתעוררים, בעוד שכישלון עלול להפוך לאזהרה כואבת בדבר הסיכונים שבכלכלה קטנה הנתונה לטלטלות פנימיות וחיצוניות.
ותקווה לסיום חיובי: אם 2024 התאפיינה בזעזועים, ייתכן מאוד ש-2025 תהפוך לשנת ההתאוששות של ישראל – אם רק תדע להתאים את צעדיה ולהפיק לקחים מהטלטלות האחרונות.
